<h1>ארחות חיים הלכ' טומאה סימן א'</h1>
<h2>דף ס.</h2>
הכהן מתטמא לאביו ולאמו ולבנו [ולבתו] ולאחיו ולאחותו אשר לא היתה נשואה לאיש אבל אם היתה נשואה או אפילו ארוסה אין מתטמא לה. כתב הר' שמואל מאוירא שאין כהן רשאי ליטמא לקרובו הרוג דאמרינן לאביו כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והרוג חשבינן ליה לחסר בכמה דוכתי וכל שכן אם חסר אבר בין מחיים בין לאחר מיתה. והר' יחיאל אמר דלא מקרי חסר רק בכדי שינטל מן החי וימות ואין הכל מודים לו שכל סוגיא של נזיר מוכחא דאפילו עצם כשעורה נקרא חסר.
<h2>דף פז:</h2>
ואינו מתטמא למי שאין מתאבלין עליו. ולא על אשתו הפסולה כמו האשה ששמעה שמת בעלה ונשאת לאחר ואחר כך בא בעלה הראשון שהיא פסולה לשניהם שניהם אין מתטמאין לה. אבל מתטמא הוא לאמו ואפילו היא חללה וכן לבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו מאביו ואפילו ממזרים.
<h2>דף פט:</h2>
ומתטמא הוא למת מצוה כלומר שאין לו קוברין אלא הוא כגון שפגע במת מושלך בדרך והיה הכהן לבדו ואין עמו אחר ואפילו קרא שם בדרך ואין עונה. ומת מצוה קונה מקומו ארבע אמות אפילו שדה מלאה כרכומין שעל מנת כן הנחיל יהושע לירש את הארץ. ואם היה מוטל על המיצר מתוך שנתן לפנותו מפנהו לכל מקום שירצה. שדה בור ושדה ניר קוברו בשדה בור.
